שחר בת ה 11 סובלת מהתעלפויות תכופות.

עידו בן ה 10 סובל מפוביה מגנבים והולך לכל מקום בבית ומחוצה לו בליווי אימו.

אורן בן ה- 13 מרטיב כל לילה ומגיע לבית הספר עייף ומאחר.

אחד מהרכיבים הבסיסיים באבחנתן של הפרעות חרדה הוא עוררות גופנית, כלומר תסמינים פיזיולוגיים כמו דופק מהיר, רעידות, סחרחורת ונשימות קצרות ומהירות.

מצב זה נוצר כתוצאה מכך שהמערכת הגופנית מקבלת "פקודה" מהמוח להיערך למצב של "בריחה" או "לוחמה".

בטיפול CBT אנו עובדים עם המטופל על הפחתת חרדה דרך לימוד שליטה בתגובות הגופניות, הרפיה ואיזון.

אך מה בכל זאת אומרים לנו הסימנים האלה? למה שחר, נועם ואורן פיתחו תגובות גופניות? האם זוהי הדרך שלהם לאמר או לבקש משהו? פעמים רבות ילדים לא מודעים לקשייהם הרגשיים ומתקשים להמליל אותם, באופן טבעי מתפתח מנגנון שמייצג עבורם את הקושי. חלק מהעבודה הטיפולית נועד להבין מה הסימפטום הגופני מספר לנו.

בעבודה עם שחר גילינו שהיא סובלת מלקויות למידה וחוששת להיכשל במבחנים, הוריה שהציבו דרישות גבוהות ציפו שתשיג ציונים גבוהים, למרות קשייה.

שחר נלחצה ולא ידעה כיצד להתמודד עם המתח לפני בחינות ולמעשה הסימן – ההתעלפות היתה הדרך שלה לאמר שהיא מתקשה להתמודד עם הדרישות הלימודיות.

כשהתחלתי לעבוד עם עידו על פחדיו הוא הביע התנגדות ואמר שהוא בכלל לא רוצה להיפרד מהפחדים, בהמשך התברר שהסיבה לכך היתה זמן האיכות שהרוויח עם אימו שליוותה אותו לכל מקום. עידו למד לבקש זמן איכות עם אימו בצורה מילולית ובשפה שאימו יכלה להבין.

עם אורן עבדתי בסמוך לפרידת הוריו, אורן היה מאד מבולבל ועצוב, הוא ישן כל לילה בבית אחר והתקשה להסתגל למצב, לעיתים היה מתעורר ולא זוכר היכן הוא נמצא, הרטבת הלילה היתה אחת הדרכים עבורו להביע את הבלבול, בהמשך הטיפול הוא יכל להביע בפניהם את הרצון לחלוקה מאורגנת יותר של הסדרי הראייה והלינה.

לאחר שמושגת הטבה והקלה במצבו של המטופל, אנו עובדים על היכולת להתבטא, לתקשר ולהביע את רצונותיו.